an online Instagram web viewer
  • netafinity
    Neta Rosenthal
    @netafinity

Images by netafinity

How many instagram points do I deserve? I know, I know, Kesem & Nicky are dogs, not cats... but I nailed the avocado toast part!
How many instagram points do I deserve? I know, I know, Kesem & Nicky are dogs, not cats... but I nailed the avocado toast part!
Pretty food is pretty.
Pretty food is pretty.
אני לא אדם ספונטני.
אני נלחצת כשדברים לא מתוכננים מראש.
אני צריכה זמן לשקול, לבחון, להשוות ולהחליט.

ובכל זאת, לפני שבועיים החלטתי מעכשיו-לעכשיו לקנות כרטיס לפסטיבל, כרטיסי טיסה, לקחת כמה ימי חופש ולטוס לגרמניה.

כשהייתי עם הדפדפן על דף הרכישה של הכרטיס, המציאות של היתכנות הפרץ האימפולסיבי שהשתלט עליי פגעה בי, ונכנסתי להתקף בכי.
"זה לא אני לעשות דברים כאלה", אמרתי.
"דווקא בגלל שזה לא את, את צריכה לעשות את זה", אמר.
ובעיניים מלאות דמעות הכנסתי את פרטי האשראי שלי. ולחצתי על הכפתור.
אני לא אדם ספונטני. אני נלחצת כשדברים לא מתוכננים מראש. אני צריכה זמן לשקול, לבחון, להשוות ולהחליט. ובכל זאת, לפני שבועיים החלטתי מעכשיו-לעכשיו לקנות כרטיס לפסטיבל, כרטיסי טיסה, לקחת כמה ימי חופש ולטוס לגרמניה. כשהייתי עם הדפדפן על דף הרכישה של הכרטיס, המציאות של היתכנות הפרץ האימפולסיבי שהשתלט עליי פגעה בי, ונכנסתי להתקף בכי. "זה לא אני לעשות דברים כאלה", אמרתי. "דווקא בגלל שזה לא את, את צריכה לעשות את זה", אמר. ובעיניים מלאות דמעות הכנסתי את פרטי האשראי שלי. ולחצתי על הכפתור.
Well, I guess Gosig and I are off to Wacken!
Well, I guess Gosig and I are off to Wacken!
For I can't help falling in love with you
For I can't help falling in love with you
You really are.
You really are.
I had salad for lunch. Yaron had this.
I call this: Meal Envy.
I had salad for lunch. Yaron had this. I call this: Meal Envy.
שותה ומשתטה עם היפות שלי
שותה ומשתטה עם היפות שלי
#ar2018 day 1, or as I like to call it: Too Excited and Nervous to Even Remember I'm Jetlagged AF
#ar2018  day 1, or as I like to call it: Too Excited and Nervous to Even Remember I'm Jetlagged AF
במשך כל הבוקר צוצי, הצוצלת שמקננת לנו על אדן החלון, קראה בקול. לפני כמה ימים בקע מהביצה שדגרה עליה גוזל שמן, וחשבנו שאולי היא מדברת איתו. או קוראת לבן זוגה (שנדהמתי לגלות שעושה איתה תורנויות דגירה!).
כשעזבה את הקן לכמה דקות ולא חזרה הבנתי כבר מה קרה. אבל הייתי חייבת לגשת לוודא.

גוזליניו שכב שם דומם.
קטן, מוקף זרדים שהוריו אספו בקפידה במיוחד עבורו, כל כך שברירי. פלומתו נעה קלות ברוח, אך גופו ללא רוח חיים.

ירון ואני זכינו לעקוב בציפייה דרך החלון בסיפור חייו. ציפינו לשמוע אותו מצפצף לאמא, ולראות אותו לומד לעוף.
שברון הלב הקטן שאנחנו חווים כרגע הוא הכל. הוא נותן תוקף לחייו הקצרים.

בימיו הספורים בעולם הוא זכה להיות אהוב. הוא זכה להתכרבל מתחת לאמא ואבא שלו, זכה להרגיש חום, רוח, שמש מלטפת. זכה להיוולד ולמות בחופש.

הלוואי שגם אפרוחים, עגלים וטלאים שמתים בטרם עת יזכו למות בחופש, בחיק הוריהם, אהובים.
הלוואי שכל גוזל, אפרוח, עגל או טלה שמת בטרם עת יזכה שיבכו על לכתו.
במשך כל הבוקר צוצי, הצוצלת שמקננת לנו על אדן החלון, קראה בקול. לפני כמה ימים בקע מהביצה שדגרה עליה גוזל שמן, וחשבנו שאולי היא מדברת איתו. או קוראת לבן זוגה (שנדהמתי לגלות שעושה איתה תורנויות דגירה!). כשעזבה את הקן לכמה דקות ולא חזרה הבנתי כבר מה קרה. אבל הייתי חייבת לגשת לוודא. גוזליניו שכב שם דומם. קטן, מוקף זרדים שהוריו אספו בקפידה במיוחד עבורו, כל כך שברירי. פלומתו נעה קלות ברוח, אך גופו ללא רוח חיים. ירון ואני זכינו לעקוב בציפייה דרך החלון בסיפור חייו. ציפינו לשמוע אותו מצפצף לאמא, ולראות אותו לומד לעוף. שברון הלב הקטן שאנחנו חווים כרגע הוא הכל. הוא נותן תוקף לחייו הקצרים. בימיו הספורים בעולם הוא זכה להיות אהוב. הוא זכה להתכרבל מתחת לאמא ואבא שלו, זכה להרגיש חום, רוח, שמש מלטפת. זכה להיוולד ולמות בחופש. הלוואי שגם אפרוחים, עגלים וטלאים שמתים בטרם עת יזכו למות בחופש, בחיק הוריהם, אהובים. הלוואי שכל גוזל, אפרוח, עגל או טלה שמת בטרם עת יזכה שיבכו על לכתו.
*מחשבות רנדומליות ותמונות רנדומליות אף יותר*

אתמול. כמעט-אחת בלילה.
צומת רעננה.
הרבה עייפה, הרבה צרודה, מעט שיכורה.
תחנת אוטובוס שיש עליה שיר, ולידה, ורד.
שלם. זרוק סתם ככה, לבד, על המדרכה.

מרימה אותו ומדדה הרחק מהתחנה.

חמישים מטרים מאוחר יותר: חצי ממנו מתפרק. מתפזר על המדרכה.
כאילו, חצי. ישר באמצע.
צונח מטה, עלה עלה, ויוצר מאחוריי שביל עלי כותרת. כמו בחתונות מצועצעות.
או כמו בסרטים אמריקאיים מלוקקים.
וזה כל כך יפה.
ומוזר.

הדברים המוזרים באמת באים ככה סתם.
*מחשבות רנדומליות ותמונות רנדומליות אף יותר* אתמול. כמעט-אחת בלילה. צומת רעננה. הרבה עייפה, הרבה צרודה, מעט שיכורה. תחנת אוטובוס שיש עליה שיר, ולידה, ורד. שלם. זרוק סתם ככה, לבד, על המדרכה. מרימה אותו ומדדה הרחק מהתחנה. חמישים מטרים מאוחר יותר: חצי ממנו מתפרק. מתפזר על המדרכה. כאילו, חצי. ישר באמצע. צונח מטה, עלה עלה, ויוצר מאחוריי שביל עלי כותרת. כמו בחתונות מצועצעות. או כמו בסרטים אמריקאיים מלוקקים. וזה כל כך יפה. ומוזר. הדברים המוזרים באמת באים ככה סתם.
@joanna_russ giving face, legs, attitude, humor, shade and so. much. effing stage presence, last night in @cross_drag 😍❤🌈
@joanna_russ giving face, legs, attitude, humor, shade and so. much. effing stage presence, last night in @cross_drag 😍❤🌈
מצעד הגאווה הראשון של כפר סבא.
דגלי גאווה תלויים לצד דגלי העיר שלי.
הרחובות בהם למדתי לרכוב על אופניים מלאים באהבה ובאור.
שמח לי.
מצעד הגאווה הראשון של כפר סבא. דגלי גאווה תלויים לצד דגלי העיר שלי. הרחובות בהם למדתי לרכוב על אופניים מלאים באהבה ובאור. שמח לי.
החום של הקיץ מוציא מאנשים דברים יפים בסך הכל
החום של הקיץ מוציא מאנשים דברים יפים בסך הכל
להיות בת כמעט-שלושים זה קצת לשמוח כשאת נאלצת להישאר בשישי בערב בבית, כי יש איזה ספר שאת כבר מתה לקרוא.

להיות בת כמעט-שלושים זה להכין את הקפה שלך עם סוכרזית. ונטול, כי כבר מאוחר ואיך תירדמי אחר כך.

להיות בת כמעט-שלושים זה לדאוג להניח את הספל על תחתית. ובול במרכזה, אחרת זה מציק לך במאחורה של המוח ולא תוכלי להתרכז בספר.

להיות בת כמעט-שלושים זה לסרב לקרוא לעצמך בת שלושים.

להיות בת כמעט-שלושים זה לגלות בחנות ספרים היפסטרית תל אביבית את הספר החדש של הסופר האהוב עלייך, זה שנדלקת על הכתיבה שלו בכיתה ה' כשהמדריכה בשומר הצעיר הקריאה סיפור שלו בטיול בנגב וידעת שמשהו כל כך הזוי חייב להיות מדהים (עד היום הספר הקייטנה של קנלר מזכיר לך חצץ וכאבי רגליים). זה לקנות אותו על המקום ולהחליט עם עצמך שתוותרי על המנה שרצית להזמין מחר בצהריים ותביאי במקום אוכל מהבית, כדי לכסות את ההוצאה הלא מתוכננת.

להיות בת כמעט-שלושים זה לקרוא ספר של הסופר האהוב עלייך ולהרגיש כאילו את רק בת כמעט-חמש-עשרה.
להיות בת כמעט-שלושים זה קצת לשמוח כשאת נאלצת להישאר בשישי בערב בבית, כי יש איזה ספר שאת כבר מתה לקרוא. להיות בת כמעט-שלושים זה להכין את הקפה שלך עם סוכרזית. ונטול, כי כבר מאוחר ואיך תירדמי אחר כך. להיות בת כמעט-שלושים זה לדאוג להניח את הספל על תחתית. ובול במרכזה, אחרת זה מציק לך במאחורה של המוח ולא תוכלי להתרכז בספר. להיות בת כמעט-שלושים זה לסרב לקרוא לעצמך בת שלושים. להיות בת כמעט-שלושים זה לגלות בחנות ספרים היפסטרית תל אביבית את הספר החדש של הסופר האהוב עלייך, זה שנדלקת על הכתיבה שלו בכיתה ה' כשהמדריכה בשומר הצעיר הקריאה סיפור שלו בטיול בנגב וידעת שמשהו כל כך הזוי חייב להיות מדהים (עד היום הספר הקייטנה של קנלר מזכיר לך חצץ וכאבי רגליים). זה לקנות אותו על המקום ולהחליט עם עצמך שתוותרי על המנה שרצית להזמין מחר בצהריים ותביאי במקום אוכל מהבית, כדי לכסות את ההוצאה הלא מתוכננת. להיות בת כמעט-שלושים זה לקרוא ספר של הסופר האהוב עלייך ולהרגיש כאילו את רק בת כמעט-חמש-עשרה.
LOL WAT
LOL WAT
זה פרצוף ה"וואללה באמת הגיע הזמן שגם המשרד להגנת הסביבה יבין את זה" שלי.
זה פרצוף ה"וואללה באמת הגיע הזמן שגם המשרד להגנת הסביבה יבין את זה" שלי.
לפעמים פנקייקים הם האופציה ההגיונית היחידה.

וכן, יש עליהם (וביניהם ובתוכם) גם אוכמניות ומיני מרשמלואים.

אני יודעת. ניצחתי.
לפעמים פנקייקים הם האופציה ההגיונית היחידה. וכן, יש עליהם (וביניהם ובתוכם) גם אוכמניות ומיני מרשמלואים. אני יודעת. ניצחתי.